<h1>אבודרהם סדר העיבור</h1>
<h2>דף יג:</h2>
הקדמה לדעת יסוד העיבור, דע, שכל חשבון העיבור, כל מה שיתקבץ לך מן הימים, השליכהו ז' ז' במספר ימי השבוע, ותמנה השאר, שאין הכונה לדעת מספר הימים, רק לדעת באי זה יום מימי השבוע יהיה מולד הלבנה. והשעה שהסכימו עליה בחשבון העיבור היא מן השעות המעוותות. שהם י"ב שעות ביום וי"ב שעות בלילה, בכל זמני השעה קור, וחום, קיץ וחורף. וכשיתקבץ לך כ"ד שעות. תחשבם יום, ותחברם אל הימים. כמו שיתבאר בעזרת ה'. והתחלת כל יום מתחילת הלילה. ואם יבא לך המולד ביום מן הימים בעשר שעות, תדע שמולד אותו שנה או חודש עשר שעות מליל אותו יום. ואם יצא לך המולד בעשרים שעות, תדע שאותו מולד בשמונה שעות מן היום. והשעה שהסכימו עליה בחשבון העיבור נחלקת לאלף ושמונים חלקים. וסימן לדבר אפשע"ה בה (ישעיה כ"ז, ד'). אלף ופ' שעה בה, והטעם שחילקו השעה למנין זה, מפני שיש בו חצי, ושליש ורביע וחומש ושתות, ושמינית ותשיע, ועישור. מה שאין כן בשאר החשבונות, תק"מ חלקים חצי שעה, תש"כ שני שלישי שעה. ש"ס שליש שעה. רס"י רביע, רי"ו חומש. ק"פ שתות, קל"ה שמינית, ק"כ תשיע, ק"ח עישור. ודע כי מעת שתתקבץ הלבנה עם השמש במדרגה אחת, עד שתתקבץ פעם שנית, יש כ"ט יום וי"ב שעות ותשצ"ג חלקים, וזהו מידת חודש הלבנה. וכשתכפול המספר הזה י"ב פעם במספר חדשי הפשוטה, יהיה המקובץ מזה שנ"ד יום [וח' שעות] ותתע"ו חלקים, וזהו מידת שנת הלבנה, אבל מידת שנת החמה לפי דעת שמואל, שאנו סומכין עליה בחשבון העיבור, הם שס"ה יום ורביע, שהם ו' שעות, והזמן הזה הוא מהלך החמה מחלק אחד מחלקי הרקיע, עד שתסוב ותחזור אל החלק ההוא בעצמו שהתחילה ממנו לסובב, והוא שונה משם להלוך כבראשונה. ושנת הלבנה, אף על פי שאינה נוהגת המנהג הזה, ואינה שונה לסבוב מן המקום שהתחילה ממנו, ראויה היתה להקרא שנה. מפני שהלבנה בסוף כל שנים עשר חודש היא שונה, להתחדש במזל שהיתה מתחדשת בו בראשיתן. אבל לא בחלק ההוא עצמו מן המזל. ומפני שאמר הכתוב (במדבר כ"ח, י"ד) זאת עולת חודש בחדשו, כלומר חודש שיתבאר בו החידוש, ואין זה תלוי אלא בלבנה. וגם אמר (דברים ט"ז, א') שמור את חודש האביב, ותלה הדבר בקיץ, ולא יכוונו זמני השנה שבהם הקיץ, והחורף, והקור, והחום. אלא בחשבון השמש, הצרכנו מפני זה לעשות חדשינו חדשי לבנה. ושנותינו שנות חמה. וכשקבצנו ימי שנת הלבנה. שהם שנ"ד יום וח' שעות ותתע"ו חלקים. וימי שנת החמה שהם שס"ה יום ושש שעות. מצאנו שנת החמה מוסיף על שנת הלבנה, עשרה ימים וכ"א שעות ור"ד חלקים. והסימן יב"א ר"ד. וכשלקחנו יתרון שנת החמה על שנת הלבנה, וכפלנו המספר ההוא בי"ט שנה, שהם מספר שני המחזור, יהיה המקובץ מזה שבעה חדשי לבנה, ושעה אחת ותפ"ה חלקים, והוספנו אלו השבעה חדשים בכלל חדשי השנים, ועשינו בי"ט שנה שבע שנים מי"ג חדשים כל שנה. וקראנו אותם מעוברות, ושמנו אותו החודש הנוסף לפני חודש ניסן, ועשינו שני אדרים, אדר ראשון ואדר שני, מפני שבגלל הפסח שהוא בחודש ניסן הוספנוהו, כמו שאמרנו, כדי שלא יהיה בא פסח פעמים בימות החמה, ופעמים בימות הגשמים, שאי אפשר להיות השנה שנים עשר חודש וכך וכך ימים, שנאמר לחדשי השנה, מפי השמועה למדו שחדשים אתה מונה לשנה, ואי אתה מונה ימים לשנה, וחלקנו אלו השבעה חדשים המעוברות בשנות המחזור. והם, שנה שלישית וששית ושמינית. ואחת עשרה וארבע עשרה, ושבע עשרה ותשע עשרה. והסימן גו"ח אדז"ט למעוברות משפט. ולפי דעת רב אדא בר אהבה שנת החמה היא שס"ה יום, וחמש שעות, ותתקצ"ו חלקים, וארבעים ושמונה רגעים. והרגע אחד מששה ושבעים בחלק. ולפי חשבון זה יהיה תוספת שנת החמה על שנת הלבנה עשרה ימים, וכ"א שעות, קכ"א חלקים, ומ"ח רגעים, והסימן יכ"א קכ"א מ"ח. ולא תמצא תוספת כלל למחזור של י"ט שנה, אלא בכל מחזור מהם ישלמו שנות החמה עם שנות הלבנה הפשוטות והמעוברות. ודע, כי מלת חודש היא מלשון חידוש, ואינה ראויה להאמר אלא על חודש לבנה המתחדשת בו. ומה שאומרים חדשי חמה, הוא דרך השאלה. או מפני שחדשי חמה קרובים במידתן מחדשי לבנה. או מפני שהלבנה מתחדשת בכל חודש וחודש מחדשי חמה, וקראו לחלק אחד מי"ב חלקים בשנת חמה חודש, מפני שהלבנה מתחדשת בכל חודש מהם, וראש חידושה נקרא מולד הלבנה, וראוי היה להקרא חידוש הלבנה, אלא שרבותינו ז"ל קראו לו מולד, מפני שבכל חידוש הלבנה נסתרת בכמו שני ימים, או פחות מעט, קודם שתדבק בשמש, ואחר כך מתחלת להתילד ולקנות אור, ואין באורה כח להראות לבני העולם, והיא כענין הילוד, שאין בו כח לנהוג מנהג בני אדם, וללכת ולנוע, כשאר בעלי חיים. וגדר המולד לדברי רבותינו ז"ל הוא הרגע שהחמה והלבנה נדבקים בו יחד, בחלק אחד מחלקי הרקיע, במהלכם האמצעי, והוא הנוהג על דרך אחד לעולם. והוא ראש לחודש הבא, וסוף לחודש שעבר. וראוי היה לפי מהלך המאורות לשוותו ראש החודש. לולי שאין שעת המולד גלויה לבני העולם. ואין אדם מגיע אליה, אלא מדרך חשבון וסברא, ושניהם קשים על רוב העולם, והספיקות באות מהן, ואין מחשבות לב האדם באות בהן לדעת אחד. ומפני זה לא החמיר הקדוש ברוך הוא, ולא צונו לשמור ראשי חדשים משעת התחלתם ברקיע, שהיא שעת המולד, אבל הרחיב לנו הדבר הזה, ונתן לנו רשות לקבוע החודש על עצת חכמינו, מפני שאין לנו אות שתהא מעידה לנו על התחלתו ברקיע, והתחלתו למראית עינינו הוא הגלויה לנו. וההתחלה הזאת אינה שוה לעיני כל אדם, ומפני זה היא צריכה לסיוע וסיוג. והקדוש ברוך הוא נתן הרשות והכח בזה בידי חכמינו, כדי לסייגו לדעתם ולחכמתם, ולכן תלה הכתוב המועדים בקריאה, ואמר אלה מועדי יי אשר תקראו אותם מקראי קודש (ויקרא כ"ג, ד'), להראות, כי הרשות בידינו בקבוע המועדים. ודע כי ניסן הוא ראש החדשים, ותשרי הוא ראש השנה. וזה יתבאר מן הפסוק, שאמר בראש חודש ניסן (שמות י"ב, ב') החודש הזה לכם ראש חדשים ראשון הוא לכם לחדשי השנה. ולא ראשון הוא לשנה. להודיענו כי ראש השנה הוא בחודש אחר, ולא בחודש ניסן. ומצאנו שאמר הכתוב (שם כ"ג, ט"ז) חג האסיף בצאת השנה, וחג האסיף תקופת השנה (שם ל"ד, כ"ב), ומכאן ידענו שראש השנה נמנה מתשרי מפני שקרא חג האסיף צאת השנה. וידוע כי בצאת שנה זו מיד תבא השנה השנית ואין ביניהם הפסק כלל. ודע שהאומות שהם מונים לחמה מונים שנותם שלוש מאות וששים וחמישה יום שלוש שנים זו אחר זו, ובשנה הרביעית מונין שלש מאות וששים וששה יום, וקורין לה כבושה, מפני היום הנוסף. וכן בכל ארבע שנים סובב על הענין הזה, עד שישלימו ימי השבוע, בסוף עשרים ושמונה שנה, וקורין למחזור הזה מחזור גדול, מפני שלעולם הוא חוזר בראש שנת עשרים ותשעה לנהוג כמנהגו הראשון, ולכל ארבע שנים קורין מחזור קטן. ולכן אתה מוצא בתקופת שמואל בכל עשרים ושמונה שנה תקופת ניסן חוזרת לתחילת לילי רביעיות לשעה שנבראת בה, ובכל ארבע שנים תקופת ניסן חוזרת לתחילת הלילה, כמו שנבראת בתחילת הלילה, כמו שיתבאר בעזרת האל יתברך. שער המולדות, כבר ביארנו שמידת חודש הלבנה כ"ט יום וי"ב שעות ותשצ"ג חלקים. וביארנו שכל חשבון העיבור צריך להשליך המקובץ ממנו ז' ז', וכשתשליך מידת חודש הלבנה ז' ז', יהיה המותר שיש בין מולד חודש, ומולד חודש הבא אחריו מימי השבוע. יום אחד וי"ב שעות ותשצ"ג חלקים. והסימן א' י"ב תשצ"ג. וכבר ביארנו שמספר ימי שנת הלבנה הפשוטה שנ"ד יום וח' שעות ותתע"ו חלקים, וכשתשליכם ז' ז', יהיה המותר ד' ימים. וח' שעות ותתע"ו חלקים, והסימן ד"ח תתע"ו. וכבר ביארנו שהשנה המעוברת מי"ג חדשים. ומספר ימיה שפ"ג ימים וכ"א שעות ותקפ"ט חלקים, וכשתשליכם ז' ז' יהיה המותר ה' ימים וכ"א שעות ותקפ"ט חלקים, והסימן ה' כ"א תקפ"ט. וכבר ביארנו שהמחזור י"ט שנה, י"ב פשוטות וז' מעוברות. כשתקח ימי השנה הפשוטה ותכפול אותה בי"ב פעמים, וימי השנה המעוברת בז' פעמים, ותקח שני המספרים, ותשליכם ז' ז', יהיה המותר ב' ימים וי"ו שעות ותקצ"ה חלקים, והסימן בי"ו תקצ"ה. ודע, כי מסורת בידינו מאבותינו, שחמה ולבנה נבראו בתחילת ליל רביעי, בסוף חודש אדר, ולא הדביקה הלבנה לחמה עד ט' שעות ותרמ"ב חלקים מליל רביעי. והמולד הראשון בעולם שהיה ללבנה, מולד חודש ניסן, היה בט' שעות ותרמ"ב חלקים מליל רביעי, והסימן ד"ט תרמ"ב. ומפני שאנו חושבים ראש השנה מתשרי, הוצרכנו לדעת מולד תשרי, שעולה על הלב, שהיה קודם לבריאת עולם ששה חדשים, באי זה שעה ובאי זה יום היה יכול להיות. ומפני זה השלכנו ממולד ניסן, שהוא ד"ט תרמ"ב מותר ששה חדשים, והוא ב"ד תל"ח, ונשאר המותר ממנו סימן בהר"ד, לראש המולדות נגרד. ועלה לנו שמולד תשרי בשנה שנברא בה העולם היה בה' שעות ור"ד חלקים מליל שני. וכאשר תרצה לחשוב מולדות משנת בריאת עולם, תחשוב כמה מחזורים שלמים של י"ט שנה עברו עד השנה שאתה עומד בה, או שאתה דורש את מולדה, ותן לכל מחזור מהם מותרו. שהוא בי"ו תקצ"ה. כמו שביארנו, וכלול החלקים, ועשה מהן שעות, של אלף ושמונים חלקים כל שעה ושעה, ושמור הנשאר בידך מן החלקים שלא השלים שעה. וכלול השעות שעשית מן החלקים עם השעות שנתת לכל מחזור, ועשה מהן ימים של כ"ד שעות כל יום, והנשאר מן השעות שמרהו עם החלקים שנשארו בידך, וכלול הימים שעשית מן השעות עם הימים שנתת לכל מחזור, ותשליך כלל הימים ז' ז', והנשאר מהן פחות משבעה שמרהו עם השעות ועם החלקים ששמרת. ואז תדע המרחק שיש בין מולד העולם למולד השנה שאתה מבקש ותוסיף עליו בהר"ד שהוא מולד השנה שבה נברא העולם, וכלול הכל על הדרך הזה שאמרנו, והנשאר בידך מן הימים והשעות והחלקים הוא מולד ראש חודש שאתה מבקש. ואם ישארו בידך שנים שלא השלימו מחזור, תחשוב כמה שנים מעוברות יש בהן, ותן לכל שנה ושנה מהן מותרה, שהוא הכ"א תקפ"ט, ולשנים הפשוטות שבהן תן לכל שנה ושנה מהם מותרה, שהוא ד"ח תתע"ו. וכלול הכל על הדרך שאמרנו, והנשאר בידיך מן הימים והשעות והחלקים תוסיפם על מולד ראש המחזור שבקשת. ואז יצא לך מולד תשרי של השנה שאתה מבקש. ואם תרצה לדעת מולד חודש שאתה מבקש, תחשוב כמה חדשים עברו מראש חודש תשרי עד ראש החודש שאתה מבקש, ותן לכל חודש מהם מותרו, שהוא אי"ב תשצ"ג. וכלול הכל על הדרך שאמרנו, והנשאר בידיך מן הימים והשעות והחלקים תוסיפם על מולד תשרי של אותה שנה. ואז יצא לך מולד החודש שאתה מבקש. ואם תרצה להוציא מולדות השנים למפרע, תדע, אם היא השנה שאתה בה פשוטה אחר מעוברת, תוסיף א"ב תצ"א לתשלום שבעת ימים על הכ"א תקפ"ט שהוא מותר שנה מעוברת, ויצא לך מולד שנה שלפניה. ואם היא השנה מעוברת אחר פשוטה, תוסיף בט"ו ר"ד על ד"ח תתע"ו שהוא מותר שנה פשוטה, ויצא לך מולד שנה שלפניה. ואם תרצה להוציא מולדות החדשים למפרע, תוסיף הי"א רפ"ז על אי"ב תשצ"ג, שהוא מותר מולד חודש, ויצא לך מולד חודש שלפניו.
לוח מולדות ראשי המחזורים ממחזור רס"ט ועד מחזור רפ"ג
מחזורים	ימי השבוע	שעות	חלקים
רס"ט	ב' 	*	תתק"ד
רס"י	ד'	י"ז	תי"ט
רסי"א	ז'	ט'	תתרי"ד
רסי"ב	ג'	ב'	תקכ"ט
רסי"ג	ה'	י"ט	מ"ד
רסי"ד	א'	י"א	תרל"ט
רסי"ה	ד'	ד'	קנ"ד
רסי"ו	ו'	כ'	תשמ"ט
רסי"ז	ב'	י"ג	רפ"ד
רסי"ח	ה'	ה'	תתע"ט
רסי"ט	ז'	כ"ב	שצ"ד
ר"פ	ג'	י"ד	תתקפ"ט
רפ"א	ו'	ז'	תק"ד
רפ"ב	ב'	*	י"ט
רפ"ג	ד'	י"ז	תרי"ד
מאזנים. לכוון המולד, כשתרצה לדעת אם הוא מכוון החשבון שחשבת במולד, או לא. קח כנגד כל יום שיש בסימנך ו', ובכנגד כל שעה ב', וכנגד כל חלק א', וסימניה וב"א וחבר הכל, ועשה ממנו סימן, ואחר כך תקח כנגד כל מחזור שלם של י"ט שעבר ב', והשנים שלא השלימו מחזור תקח כנגד שנה פשוטה ו', וכנגד שנה מעוברת ג'. וכנגד כל חודש שעבר מאותה שנה שאתה מבקש ד', וסימנך בוג"ד. וחבר הכל, ועשה ממנו סימן. והנה עלו בידך שני סימנים, אחד מוב"א ואחד מבוג"ד. השלך כל אחד מהם ז' ז', וקח בידך מותר כל אחד לבדו, ושים השני מותרות בכף מאזנים, אם ישקלו שוה, תדע שהחשבון הוא אמת. ואם לא ישוו, תדע שטעית בחשבון, ותחזור ותחשב בדקדוק, וטעם סימן וב"א שנקח לכל יום ו'. מפני ששעות היום הם כ"ד, קח לכל שעה ב', ויהיו מ"ח, השליכם ז' ז' וישאר ו'. ולשעה ב', כי תתר"ף חלקי השעה אחר שתשליכם ז' ז' ישאר ב'. וכל חלק א', מפני שחשבונו אחד, ואין חשבון למטה ממנו. וטעם סימן בוג"ד, שנקח לכל מחזור ב', מפני שיש בו שנים עשר שנים פשוטות, וז' מעוברות. ויש לכן לקחת לכל שנה פשוטה ו', ולכל שנה מעוברת ג', ויהיה הכל ב"ג, וישאר ב' על ז' ז'. ולשנה פשוטה ו' שיש בה י"ב חודש, קח לכל חודש ד' והוא מ"ח, ישארו ו' על ז' ז', ולמעוברת ג' (כ') [כי] בתתך ד' של חודש העיבור על ו' שהוא מותר שנה פשוטה יהיו עשרה, השלך שבעה ישאר שלושה. ולכל חודש ד', כי החודש עשרים ותשעה ימים וי"ב שעות ותשצ"ג חלקים. (כ"א) [כ"ח] כלים שבעה שבעה, וליום הנשאר יש לנו לקחת ו' ליום. ולי"ב שעות קח כ"ד, ב' לשעה ישאר ב' על שבעה שבעה, ומתשצ"ג גם כן ישאר ב' על שבעה שבעה, הרי ארבעה לחודש.
<h2>דף מא:</h2>
הקדמה לדעת יסוד העיבור, דע, שכל חשבון העיבור, כל מה שיתקבץ לך מן הימים, השליכהו ז' ז' במספר ימי השבוע, ותמנה השאר, שאין הכונה לדעת מספר הימים, רק לדעת באי זה יום מימי השבוע יהיה מולד הלבנה. והשעה שהסכימו עליה בחשבון העיבור היא מן השעות המעוותות. שהם י"ב שעות ביום וי"ב שעות בלילה, בכל זמני השעה קור, וחום, קיץ וחורף. וכשיתקבץ לך כ"ד שעות. תחשבם יום, ותחברם אל הימים. כמו שיתבאר בעזרת ה'. והתחלת כל יום מתחילת הלילה. ואם יבא לך המולד ביום מן הימים בעשר שעות, תדע שמולד אותו שנה או חודש עשר שעות מליל אותו יום. ואם יצא לך המולד בעשרים שעות, תדע שאותו מולד בשמונה שעות מן היום. והשעה שהסכימו עליה בחשבון העיבור נחלקת לאלף ושמונים חלקים. וסימן לדבר אפשע"ה בה (ישעיה כ"ז, ד'). אלף ופ' שעה בה, והטעם שחילקו השעה למנין זה, מפני שיש בו חצי, ושליש ורביע וחומש ושתות, ושמינית ותשיע, ועישור. מה שאין כן בשאר החשבונות, תק"מ חלקים חצי שעה, תש"כ שני שלישי שעה. ש"ס שליש שעה. רס"י רביע, רי"ו חומש. ק"פ שתות, קל"ה שמינית, ק"כ תשיע, ק"ח עישור. ודע כי מעת שתתקבץ הלבנה עם השמש במדרגה אחת, עד שתתקבץ פעם שנית, יש כ"ט יום וי"ב שעות ותשצ"ג חלקים, וזהו מידת חודש הלבנה. וכשתכפול המספר הזה י"ב פעם במספר חדשי הפשוטה, יהיה המקובץ מזה שנ"ד יום [וח' שעות] ותתע"ו חלקים, וזהו מידת שנת הלבנה, אבל מידת שנת החמה לפי דעת שמואל, שאנו סומכין עליה בחשבון העיבור, הם שס"ה יום ורביע, שהם ו' שעות, והזמן הזה הוא מהלך החמה מחלק אחד מחלקי הרקיע, עד שתסוב ותחזור אל החלק ההוא בעצמו שהתחילה ממנו לסובב, והוא שונה משם להלוך כבראשונה. ושנת הלבנה, אף על פי שאינה נוהגת המנהג הזה, ואינה שונה לסבוב מן המקום שהתחילה ממנו, ראויה היתה להקרא שנה. מפני שהלבנה בסוף כל שנים עשר חודש היא שונה, להתחדש במזל שהיתה מתחדשת בו בראשיתן. אבל לא בחלק ההוא עצמו מן המזל. ומפני שאמר הכתוב (במדבר כ"ח, י"ד) זאת עולת חודש בחדשו, כלומר חודש שיתבאר בו החידוש, ואין זה תלוי אלא בלבנה. וגם אמר (דברים ט"ז, א') שמור את חודש האביב, ותלה הדבר בקיץ, ולא יכוונו זמני השנה שבהם הקיץ, והחורף, והקור, והחום. אלא בחשבון השמש, הצרכנו מפני זה לעשות חדשינו חדשי לבנה. ושנותינו שנות חמה. וכשקבצנו ימי שנת הלבנה. שהם שנ"ד יום וח' שעות ותתע"ו חלקים. וימי שנת החמה שהם שס"ה יום ושש שעות. מצאנו שנת החמה מוסיף על שנת הלבנה, עשרה ימים וכ"א שעות ור"ד חלקים. והסימן יב"א ר"ד. וכשלקחנו יתרון שנת החמה על שנת הלבנה, וכפלנו המספר ההוא בי"ט שנה, שהם מספר שני המחזור, יהיה המקובץ מזה שבעה חדשי לבנה, ושעה אחת ותפ"ה חלקים, והוספנו אלו השבעה חדשים בכלל חדשי השנים, ועשינו בי"ט שנה שבע שנים מי"ג חדשים כל שנה. וקראנו אותם מעוברות, ושמנו אותו החודש הנוסף לפני חודש ניסן, ועשינו שני אדרים, אדר ראשון ואדר שני, מפני שבגלל הפסח שהוא בחודש ניסן הוספנוהו, כמו שאמרנו, כדי שלא יהיה בא פסח פעמים בימות החמה, ופעמים בימות הגשמים, שאי אפשר להיות השנה שנים עשר חודש וכך וכך ימים, שנאמר לחדשי השנה, מפי השמועה למדו שחדשים אתה מונה לשנה, ואי אתה מונה ימים לשנה, וחלקנו אלו השבעה חדשים המעוברות בשנות המחזור. והם, שנה שלישית וששית ושמינית. ואחת עשרה וארבע עשרה, ושבע עשרה ותשע עשרה. והסימן גו"ח אדז"ט למעוברות משפט. ולפי דעת רב אדא בר אהבה שנת החמה היא שס"ה יום, וחמש שעות, ותתקצ"ו חלקים, וארבעים ושמונה רגעים. והרגע אחד מששה ושבעים בחלק. ולפי חשבון זה יהיה תוספת שנת החמה על שנת הלבנה עשרה ימים, וכ"א שעות, קכ"א חלקים, ומ"ח רגעים, והסימן יכ"א קכ"א מ"ח. ולא תמצא תוספת כלל למחזור של י"ט שנה, אלא בכל מחזור מהם ישלמו שנות החמה עם שנות הלבנה הפשוטות והמעוברות. ודע, כי מלת חודש היא מלשון חידוש, ואינה ראויה להאמר אלא על חודש לבנה המתחדשת בו. ומה שאומרים חדשי חמה, הוא דרך השאלה. או מפני שחדשי חמה קרובים במידתן מחדשי לבנה. או מפני שהלבנה מתחדשת בכל חודש וחודש מחדשי חמה, וקראו לחלק אחד מי"ב חלקים בשנת חמה חודש, מפני שהלבנה מתחדשת בכל חודש מהם, וראש חידושה נקרא מולד הלבנה, וראוי היה להקרא חידוש הלבנה, אלא שרבותינו ז"ל קראו לו מולד, מפני שבכל חידוש הלבנה נסתרת בכמו שני ימים, או פחות מעט, קודם שתדבק בשמש, ואחר כך מתחלת להתילד ולקנות אור, ואין באורה כח להראות לבני העולם, והיא כענין הילוד, שאין בו כח לנהוג מנהג בני אדם, וללכת ולנוע, כשאר בעלי חיים. וגדר המולד לדברי רבותינו ז"ל הוא הרגע שהחמה והלבנה נדבקים בו יחד, בחלק אחד מחלקי הרקיע, במהלכם האמצעי, והוא הנוהג על דרך אחד לעולם. והוא ראש לחודש הבא, וסוף לחודש שעבר. וראוי היה לפי מהלך המאורות לשוותו ראש החודש. לולי שאין שעת המולד גלויה לבני העולם. ואין אדם מגיע אליה, אלא מדרך חשבון וסברא, ושניהם קשים על רוב העולם, והספיקות באות מהן, ואין מחשבות לב האדם באות בהן לדעת אחד. ומפני זה לא החמיר הקדוש ברוך הוא, ולא צונו לשמור ראשי חדשים משעת התחלתם ברקיע, שהיא שעת המולד, אבל הרחיב לנו הדבר הזה, ונתן לנו רשות לקבוע החודש על עצת חכמינו, מפני שאין לנו אות שתהא מעידה לנו על התחלתו ברקיע, והתחלתו למראית עינינו הוא הגלויה לנו. וההתחלה הזאת אינה שוה לעיני כל אדם, ומפני זה היא צריכה לסיוע וסיוג. והקדוש ברוך הוא נתן הרשות והכח בזה בידי חכמינו, כדי לסייגו לדעתם ולחכמתם, ולכן תלה הכתוב המועדים בקריאה, ואמר אלה מועדי יי אשר תקראו אותם מקראי קודש (ויקרא כ"ג, ד'), להראות, כי הרשות בידינו בקבוע המועדים. ודע כי ניסן הוא ראש החדשים, ותשרי הוא ראש השנה. וזה יתבאר מן הפסוק, שאמר בראש חודש ניסן (שמות י"ב, ב') החודש הזה לכם ראש חדשים ראשון הוא לכם לחדשי השנה. ולא ראשון הוא לשנה. להודיענו כי ראש השנה הוא בחודש אחר, ולא בחודש ניסן. ומצאנו שאמר הכתוב (שם כ"ג, ט"ז) חג האסיף בצאת השנה, וחג האסיף תקופת השנה (שם ל"ד, כ"ב), ומכאן ידענו שראש השנה נמנה מתשרי מפני שקרא חג האסיף צאת השנה. וידוע כי בצאת שנה זו מיד תבא השנה השנית ואין ביניהם הפסק כלל. ודע שהאומות שהם מונים לחמה מונים שנותם שלוש מאות וששים וחמישה יום שלוש שנים זו אחר זו, ובשנה הרביעית מונין שלש מאות וששים וששה יום, וקורין לה כבושה, מפני היום הנוסף. וכן בכל ארבע שנים סובב על הענין הזה, עד שישלימו ימי השבוע, בסוף עשרים ושמונה שנה, וקורין למחזור הזה מחזור גדול, מפני שלעולם הוא חוזר בראש שנת עשרים ותשעה לנהוג כמנהגו הראשון, ולכל ארבע שנים קורין מחזור קטן. ולכן אתה מוצא בתקופת שמואל בכל עשרים ושמונה שנה תקופת ניסן חוזרת לתחילת לילי רביעיות לשעה שנבראת בה, ובכל ארבע שנים תקופת ניסן חוזרת לתחילת הלילה, כמו שנבראת בתחילת הלילה, כמו שיתבאר בעזרת האל יתברך. שער המולדות, כבר ביארנו שמידת חודש הלבנה כ"ט יום וי"ב שעות ותשצ"ג חלקים. וביארנו שכל חשבון העיבור צריך להשליך המקובץ ממנו ז' ז', וכשתשליך מידת חודש הלבנה ז' ז', יהיה המותר שיש בין מולד חודש, ומולד חודש הבא אחריו מימי השבוע. יום אחד וי"ב שעות ותשצ"ג חלקים. והסימן א' י"ב תשצ"ג. וכבר ביארנו שמספר ימי שנת הלבנה הפשוטה שנ"ד יום וח' שעות ותתע"ו חלקים, וכשתשליכם ז' ז', יהיה המותר ד' ימים. וח' שעות ותתע"ו חלקים, והסימן ד"ח תתע"ו. וכבר ביארנו שהשנה המעוברת מי"ג חדשים. ומספר ימיה שפ"ג ימים וכ"א שעות ותקפ"ט חלקים, וכשתשליכם ז' ז' יהיה המותר ה' ימים וכ"א שעות ותקפ"ט חלקים, והסימן ה' כ"א תקפ"ט. וכבר ביארנו שהמחזור י"ט שנה, י"ב פשוטות וז' מעוברות. כשתקח ימי השנה הפשוטה ותכפול אותה בי"ב פעמים, וימי השנה המעוברת בז' פעמים, ותקח שני המספרים, ותשליכם ז' ז', יהיה המותר ב' ימים וי"ו שעות ותקצ"ה חלקים, והסימן בי"ו תקצ"ה. ודע, כי מסורת בידינו מאבותינו, שחמה ולבנה נבראו בתחילת ליל רביעי, בסוף חודש אדר, ולא הדביקה הלבנה לחמה עד ט' שעות ותרמ"ב חלקים מליל רביעי. והמולד הראשון בעולם שהיה ללבנה, מולד חודש ניסן, היה בט' שעות ותרמ"ב חלקים מליל רביעי, והסימן ד"ט תרמ"ב. ומפני שאנו חושבים ראש השנה מתשרי, הוצרכנו לדעת מולד תשרי, שעולה על הלב, שהיה קודם לבריאת עולם ששה חדשים, באי זה שעה ובאי זה יום היה יכול להיות. ומפני זה השלכנו ממולד ניסן, שהוא ד"ט תרמ"ב מותר ששה חדשים, והוא ב"ד תל"ח, ונשאר המותר ממנו סימן בהר"ד, לראש המולדות נגרד. ועלה לנו שמולד תשרי בשנה שנברא בה העולם היה בה' שעות ור"ד חלקים מליל שני. וכאשר תרצה לחשוב מולדות משנת בריאת עולם, תחשוב כמה מחזורים שלמים של י"ט שנה עברו עד השנה שאתה עומד בה, או שאתה דורש את מולדה, ותן לכל מחזור מהם מותרו. שהוא בי"ו תקצ"ה. כמו שביארנו, וכלול החלקים, ועשה מהן שעות, של אלף ושמונים חלקים כל שעה ושעה, ושמור הנשאר בידך מן החלקים שלא השלים שעה. וכלול השעות שעשית מן החלקים עם השעות שנתת לכל מחזור, ועשה מהן ימים של כ"ד שעות כל יום, והנשאר מן השעות שמרהו עם החלקים שנשארו בידך, וכלול הימים שעשית מן השעות עם הימים שנתת לכל מחזור, ותשליך כלל הימים ז' ז', והנשאר מהן פחות משבעה שמרהו עם השעות ועם החלקים ששמרת. ואז תדע המרחק שיש בין מולד העולם למולד השנה שאתה מבקש ותוסיף עליו בהר"ד שהוא מולד השנה שבה נברא העולם, וכלול הכל על הדרך הזה שאמרנו, והנשאר בידך מן הימים והשעות והחלקים הוא מולד ראש חודש שאתה מבקש. ואם ישארו בידך שנים שלא השלימו מחזור, תחשוב כמה שנים מעוברות יש בהן, ותן לכל שנה ושנה מהן מותרה, שהוא הכ"א תקפ"ט, ולשנים הפשוטות שבהן תן לכל שנה ושנה מהם מותרה, שהוא ד"ח תתע"ו. וכלול הכל על הדרך שאמרנו, והנשאר בידיך מן הימים והשעות והחלקים תוסיפם על מולד ראש המחזור שבקשת. ואז יצא לך מולד תשרי של השנה שאתה מבקש. ואם תרצה לדעת מולד חודש שאתה מבקש, תחשוב כמה חדשים עברו מראש חודש תשרי עד ראש החודש שאתה מבקש, ותן לכל חודש מהם מותרו, שהוא אי"ב תשצ"ג. וכלול הכל על הדרך שאמרנו, והנשאר בידיך מן הימים והשעות והחלקים תוסיפם על מולד תשרי של אותה שנה. ואז יצא לך מולד החודש שאתה מבקש. ואם תרצה להוציא מולדות השנים למפרע, תדע, אם היא השנה שאתה בה פשוטה אחר מעוברת, תוסיף א"ב תצ"א לתשלום שבעת ימים על הכ"א תקפ"ט שהוא מותר שנה מעוברת, ויצא לך מולד שנה שלפניה. ואם היא השנה מעוברת אחר פשוטה, תוסיף בט"ו ר"ד על ד"ח תתע"ו שהוא מותר שנה פשוטה, ויצא לך מולד שנה שלפניה. ואם תרצה להוציא מולדות החדשים למפרע, תוסיף הי"א רפ"ז על אי"ב תשצ"ג, שהוא מותר מולד חודש, ויצא לך מולד חודש שלפניו.
לוח מולדות ראשי המחזורים ממחזור רס"ט ועד מחזור רפ"ג
מחזורים	ימי השבוע	שעות	חלקים
רס"ט	ב' 	*	תתק"ד
רס"י	ד'	י"ז	תי"ט
רסי"א	ז'	ט'	תתרי"ד
רסי"ב	ג'	ב'	תקכ"ט
רסי"ג	ה'	י"ט	מ"ד
רסי"ד	א'	י"א	תרל"ט
רסי"ה	ד'	ד'	קנ"ד
רסי"ו	ו'	כ'	תשמ"ט
רסי"ז	ב'	י"ג	רפ"ד
רסי"ח	ה'	ה'	תתע"ט
רסי"ט	ז'	כ"ב	שצ"ד
ר"פ	ג'	י"ד	תתקפ"ט
רפ"א	ו'	ז'	תק"ד
רפ"ב	ב'	*	י"ט
רפ"ג	ד'	י"ז	תרי"ד
מאזנים. לכוון המולד, כשתרצה לדעת אם הוא מכוון החשבון שחשבת במולד, או לא. קח כנגד כל יום שיש בסימנך ו', ובכנגד כל שעה ב', וכנגד כל חלק א', וסימניה וב"א וחבר הכל, ועשה ממנו סימן, ואחר כך תקח כנגד כל מחזור שלם של י"ט שעבר ב', והשנים שלא השלימו מחזור תקח כנגד שנה פשוטה ו', וכנגד שנה מעוברת ג'. וכנגד כל חודש שעבר מאותה שנה שאתה מבקש ד', וסימנך בוג"ד. וחבר הכל, ועשה ממנו סימן. והנה עלו בידך שני סימנים, אחד מוב"א ואחד מבוג"ד. השלך כל אחד מהם ז' ז', וקח בידך מותר כל אחד לבדו, ושים השני מותרות בכף מאזנים, אם ישקלו שוה, תדע שהחשבון הוא אמת. ואם לא ישוו, תדע שטעית בחשבון, ותחזור ותחשב בדקדוק, וטעם סימן וב"א שנקח לכל יום ו'. מפני ששעות היום הם כ"ד, קח לכל שעה ב', ויהיו מ"ח, השליכם ז' ז' וישאר ו'. ולשעה ב', כי תתר"ף חלקי השעה אחר שתשליכם ז' ז' ישאר ב'. וכל חלק א', מפני שחשבונו אחד, ואין חשבון למטה ממנו. וטעם סימן בוג"ד, שנקח לכל מחזור ב', מפני שיש בו שנים עשר שנים פשוטות, וז' מעוברות. ויש לכן לקחת לכל שנה פשוטה ו', ולכל שנה מעוברת ג', ויהיה הכל ב"ג, וישאר ב' על ז' ז'. ולשנה פשוטה ו' שיש בה י"ב חודש, קח לכל חודש ד' והוא מ"ח, ישארו ו' על ז' ז', ולמעוברת ג' (כ') [כי] בתתך ד' של חודש העיבור על ו' שהוא מותר שנה פשוטה יהיו עשרה, השלך שבעה ישאר שלושה. ולכל חודש ד', כי החודש עשרים ותשעה ימים וי"ב שעות ותשצ"ג חלקים. (כ"א) [כ"ח] כלים שבעה שבעה, וליום הנשאר יש לנו לקחת ו' ליום. ולי"ב שעות קח כ"ד, ב' לשעה ישאר ב' על שבעה שבעה, ומתשצ"ג גם כן ישאר ב' על שבעה שבעה, הרי ארבעה לחודש.
